למה דווקא צריכים את הצדיק ?

שאלה:

הבנתי בערך את העניין בזרם ברסלב.

ישנם אולי אנשים שלא היו מעיזים ושואלים שאלות כגון אלו, וכאן אעיז ואשאל:

למה בגלל שמשהו כתב על עצמו שהוא צדיק האמת וכו’, לכן “פתחו” חסידי ברסלב זרם חדש ביהדות העובדים את השם דרך צדיק האמת?!

ניחא, ללכת על-פיו,אבל למה הכל צריך להיות “מיוחד” על-פי הצדיק?!

ולמה ההתעמקות?
למה כל האינטנסיביות הזאת ב-ק-י-צ-ו-ר??!?!

וכי השם נגלה לרבנו?!

למה לא לנסוע לאברהם אבינו ע”ה-אחד משבעת-הרועים,מעמודי העולם!! הרי השם נגלה
אליו ועליו מבוססת התורה הקדושה-מקור חכמת עם ישראל? למה לא לנסוע בכל פעם למערת המכפלה וכו’? ולמה דווקא עשרות פעמים ויותר נוסעים לרבי נחמן לאומן?!
והאם לא היה ראוי יותר לעלות את עצמותיו של רבי נחמן מאומן לארץ הקודש?

תודה וסליחה על הנימה!

תשובה:

לשואל היקר הי”ו, אשתדל בס”ד להשיב לשאלותיך עד כמה שידי מגעת, אך לצערי לא אוכל להשיב “ב-ק-י-צ-ו-ר” כפי שביקשת היות ונושא זה של “הצדיק” או “ההתקשרות לצדיק” איננו המצאת פרי-דמיון של “חסידי ברסלב” והוא מבוסס על חכמינו הקדושים בגמרא, במדרשים, בזוהר, בכתבי האר”י ועוד כפי שאשתדל להביא לך המקורות ע”מ שתוכל בעצמך לעיין בהם ולהיווכח שאכן העניין דורש לימוד מעמיק (ואולי גם תקבל תשובה לשאלתך “למה – ההתעמקות”) וכך תהיה לך בחירה מושלמת ותוכל אולי להגיע למסקנה (אם תרצה כמובן) שיתכן וסילפו לנו את התורה – הקדושה, ואולי גם את היהדות המקורית ואת הציטוטים שאביא לך משום מה “טאטאו” אותם אל “מתחת לשטיח”.

אמונת חכמים

ראשית בל נשכח שכל היהדות בנויה על היסוד הגדול הנקרא אמונת-חכמים, וכמאמר המדרש: “חכם זה משה רבנו ע”ה שנקרא חכם שנאמר עיר גבורים עלה חכם…וכסיל אדם יבלענו זה יהושע בן נון שעשה עצמו ככסיל אצל משה רבו” (בתי מדרשות ח”ב – מדרש אותיות ר”ע השלם נוסח א – אות א).

ובכן האדם בכל מקרה צריך להיות “כסיל” או שהוא יהיה כסיל בפני חכמינו הקדושים ואז גם יזכה לקבל דעתם וממילא יהיה חכם או שהוא יהיה כסיל באמת כמו שכתוב “ראית איש חכם בעיניו תקוה לכסיל ממנו”.

למה דרך הצדיק?

מנימת שאלתך נראה שאתה קצת מתרגז על הגישה שצריך לעבוד את ה’ דרך “צדיק האמת”. זה קצת מזכיר או מסביר את הכעס שכועסים השבטים על יוסף הצדיק  שמספר להם חלומותיו “השמש והירח ואחד עשר כוכבים משתחווים לי“…”והנה קמה אלומתי וגם נצבה והנה תסובינה אלומותיכם ותשתחוינה לאלומתי” (בראשית ל”ז). והדבר כל כך מרגיז אותם עד שהם חושבים להרגו…(והמדובר בשבטים קדושים שבטי-יה שורש עם ישראל, ואגב מתוך “שבעת הרועים” הוא הנקרא “צדיק”).

וכן מוצאים אנו במשה רבנו ע”ה כאשר נגשו אליו קורח ועדתו וטענו “רב לכם כי כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה’ ומדוע תתנשאו על קהל ה” (במדבר ט”ז, ג’) (ואגב עם קורח היו מאתיים וחמישים ראשי סנהדראות).

וגם אותם מרגיזה הגישה הזו ששמה “צדיק” וכי אי אפשר לעבוד את ה’ מבלעדיו?! אף על פי שהם עצמם ראו במו עיניהם כיצד משה רבנו הוציאם ממצרים באותות ומופתים, קרע להם הים וגילה להם האמונה הקדושה כמו שפרשו חז”ל “ראתה שפחה על הים מה שלא ראו נביאים” (מובא ברש”י שמות ט”ו: ב’) (וכמובן בזכותו של משה רבנו זכו עם ישראל למדרגת נבואה כה גדולה), משה רבנו הוריד לנו תורה, מדבר עם ה’ פנים בפנים ועם כל זאת עדיין קשה להם למה צריך את הצדיק? (ועד היום נשרפים קורח ועדתו על העוון הנורא הזה).

ולאחר מכן רואים אנו בפרשת המרגלים כאשר חלקו כל עם ישראל על משה רבנו חוץ מיהושע וכלב נגזרה גזירה על דור המדבר שימותו במדבר ואמרו חז”ל: “דור המדבר אין להם חלק לעולם הבא!” (סנהדרין ק”י ע”ב)

וכאן ישאל השואל קורח ועימו מאתיים וחמישים ראשי סנהדראות, דור המדבר, דור-דעה, שקבלו תורה מפי הקב”ה בסיני וראו אותות ומופתים, נופלים לגהינום ומאבדים חלקם בעולם הבא, מה הם לא למדו תורה? הם לא קיימו מצוות? אנחנו לומדים ומקיימים טוב מהם?! ובכל זאת איבדו חלקם בעולם הבא, על מה ולמה?? על שחלקו על הצדיק!!!

ועוד, האם התורה היא ספר היסטוריה ח”ו?! האם לא נאמר מה שהיה הוא שיהיה ואותן סיטואציות ממש חוזרות על עצמם שוב ושוב, ואנו קוראים פרשות מפורשות בתורה וחוזרים עליהם בכל שנה ושנה, ומה אנו למדים מהם?!

ועל אנשים כגון אלו קורא הנביא ישעיה תגר ואומר “החרשים שמעו והעוורים הביטו לראות” (ישעיה מ”ב, י”ח).

ובכן האם לעבוד את ה’ דרך צדיק האמת הוא “זרם חדש” ביהדות?!

כולנו כצאן תעינו

או שמא איבדנו כבר את הדרך באלפיים שנות הגלות?! שהרי עוד בתחילת חורבן בית ראשון (שאגב הגר”א אמר שאינו יכול לתאר לעצמו כיצד היה נראה סנדלר באותה תקופה, לגודל מעלתם) נאמר “הכהנים לא אמרו איה ה’ ותופשי התורה לא ידעוני (ופירש רש”י תופשי התורה – סנהדרין) והרועים פשעו בי”…(ירמיה ב’: ח’)

ועוד נאמר שם (פרק ה) “שוטטו בחוצות ירושלים וראו נא ודעו ובקשו…אם תמצאו איש אם יש עושה משפט מבקש אמונה ואסלח לה…ה’ עיניך הלא לאמונה היכיתה אותם…

ואז אמר ירמיה “אלכה לי אל הגדולים (גדולי התורה) ואדברה אותם כי המה ידעו דרך ה’….אך המה יחדיו שברו עול ניתקו מוסרות” (ופי’ רש”י שברו עולו של הקב”ה מעליהם). כלומר ירמיהו הנביא הלך לדבר מאמונה עם גדולי התורה שבדורו ואף מהם נחל אכזבה קשה, ונוכח שגם הם פרקו עול הקב”ה מעליהם.

ובכן את הדרך איבדנו כבר לפני כאלפיים שנה ואם נאמר שמא ואולי מצאנו כבר הדרך? אך הנביא ישעיה שהתנבא על משיח צדקנו כבר הודיענו שנתכונן להפתעה גדולה שהרי אז כולם יגידו “כולנו כצאן תעינו איש לדרכו פנינו, וה’ הפגיע בו את עוון כולנו” (ישעיה נ”ג: ו).

ובכן, ההתקשרות לצדיק היא יהדות חדשה? או שמא היא-היא היהדות המקורית??!!

משל ונמשל – סיפורים עם מוסר השכל

משל

אברך ירושלמי תמים צעיר לימים קיבל רשיון נהיגה, שכר רכב וחשב לעצמו שנסיעת הבכורה מחוץ לעיר ראוי שתהיה למירון לרבי שמעון אך היות וכל נסיעותיו למירון היו באוטובוסים והדרך למירון לא היתה מוכרת לו היטב לכן שאל נהג מנוסה איך וכיצד לנסוע וההוא הדריכו בעל פה. וכך יצא מירושלים מצויד בהדרכה שאותה השתדל לשחזר במוחו שוב ושוב.

בטרמפיאדה ביציאה מירושלים עמד אברך נוכל שחפץ לצאת לבילוי באילת וחס על דמי הנסיעה היקרים.
עמד הנוכל וניסה לעצור טרמפ’. הבחין בו האברך התמים ועצר את רכבו שאלו הנוכל “לאן אתה מגיע”?
“למירון!, אך אני לא מכיר טוב את הדרך!” ענה האברך.
הבין הנוכל שנפל בידו אברך תמים וזו אם כן הזדמנות טובה להגיע איתו למחוז חפצו ואמר “איזו השגחה, גם אני רוצה ליסוע למירון ואני מכיר את הדרך מצוין!”
שמח האברך מאוד והעלהו לרכבו. ואז הורה הנוכל לאברך לפנות ימינה .

“אתה בטוח?” שאל האברך.

“כן, בטח. סע!” ענה הנוכל ושוב הורה לו לפנות ימינה.
“אבל יש כאן שלט “ים המלח?!” שאל האברך בתמיהה.
“אל תדאג יש לי דרך קיצור שאיתה אנחנו נעקוף את כל הפקקים, עוד תראה!”
ענה הנוכל וכך נסעו כמחצית השעה והגיעו לים המלח.
“איזה ים זה?” שאל האברך התמים.
“זו הכנרת כמובן!” הורה הנוכל בבטחה.

“איזה יופי, איך הגענו כל כך מהר.” התפלא האברך.

“אמרתי לך שיש לי קיצור, לא?!” ענה הנוכל והתמוגג מנחת.

ראה האברך שהנוף המדברי לא מזכיר כלל את הנוף שלצד הכנרת ושאל, “אני מכיר נוף שונה לחלוטין לצד הכנרת. אתה בטוח שאנחנו נוסעים טוב?!”

“הנוף שאתה מכיר הוא מצד טבריה אבל אנחנו נוסעים עכשיו מהצד השני של הכנרת ואותו אתה לא מכיר, אל תדאג ותן גז!” ענה הנוכל.

לפתע נראה שלט “סדום”.

“ומה זה?!” שאל האברך.

“הא…זה כנראה שהשלט התהפך מהרוח!” גמגם הנוכל

ולאחר כברת דרך נראה שלט “אילת עוד 200 ק”מ”.

“ומה זה?!” שאל שוב האברך.

“זה לא אֵילַת אלא “אַיֶלֶת”. זה ישוב בצפון. מה לא שמעת על הישוב הזה?!” שאל בתמיהה הנוכל.

“לא” ענה האברך והמשיך בנסיעה וכך הוליכו שולל עד שהגיעו שניהם למחוז חפצו של הנוכל לאילת.

 

נמשל

עם משל זה נוכל להיעזר ולזהות דרכנו בעולם הזה, עולם השקר המלא בשקרים ורמאויות מהם “עבים” יותר שקל לזהותם ומהם “דקים” מאוד שקשה מאוד לזהותם, אך בכל זאת השאיר לנו הקב”ה תורה מלשון הוראה שתוֹרֶה לנו הדרך בעולם השקר והתורה מלאה ב”תמרורים” ו”שלטי הזהרה” הנמצאים בדברי התורה הקדושה, בנביאים, בכתובים בדברי חז”ל הקדושים, בזוהר וכו’ ואת “שלטי ההכוונה וההזהרה” קל מאוד להבינם שהרי “קרוב אליך הדבר מאוד” ומה שנדרש מאתנו היא תמימות ופשיטות, ותמימות פירושה שלימות כגון “תְמִימוֹת תהיינה” – שלימות תהיינה, שכדי להבין את המסר צריכים אנו לקחת את מכלול דברי התורה בשלמותם ולא למיינם קודם לכן ו”לסנן” לעצמנו את מה שנראה לעיננו ומובן להבנת שכלנו. ופשיטות פירושה יָשְרוּת כגון “לא נבראו רעמים אלא להפשיט עקמימות שבלב”. אם כן, פשוט פירושו ישר, וכדי להבין את כוונת דברי התורה צריך גם להיזהר שלא “לעקמם” לשכלנו העקום שהרי אם נעקמם שוב לא יוכלו “שלטי ההכוונה וההזהרה” שבתורה לישר לנו הדרך שהרי בכל פעם שניתקל באחד מהם ניתן לו הסבר משלנו, ונאמר שכוונת הדברים אינה כפשוטם ונמשיך ללכת בדרכנו העקומה. אך כל דורש אמת כאשר יבחין “שהדרך” בה הוא “נוסע” מלאה בהסברים, “בחריקות” ובתירוצים יוכל להבין שכנראה שהוא תועה בדרך ושווה לעשות בדיקה מחודשת לאן פניו מועדות.

שהרי “ישרים דרכי ה’ צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם“, האמת היא ש”ישרים דרכי ה'” ואין כל צורך לעקמם ובכל זאת “צדיקים ילכו בם”, שעם “שלטי ההכוונה” יעזרו הצדיקים להגיע למחוז חפצם לעולם הבא “ופושעים יכשלו בם”, שמי שחפץ בתאוות העולם הזה ובתעתועיו ורודף אחר הממון, הכבוד המדומה, המעמד וכו’ לא רק שדברי התורה לא יישרו דרכו אלא אדרבה יקח מהם ראיה להמשיך בדרכו העקומה.

 

ועוד, מספרים על בחור אחד שהתקלקל שעונו המעורר, נטל מברג והחל לפרק השעון עד שפירקו לגורמים, ניסה לאתר התקלה וחזר והרכיבו מחדש וכאשר תמה מלאכת ההרכבה גילה שנותרו בידו מספר גלגלי שיניים מיותרים. עמד והשליכם לאשפה. וכמובן שטוּ­ת עשה אותו בחור והיה צריך להבין שבאם נותרו בידו גלגלי שיניים אם כן זהו סימן מובהק שלא הרכיב נכון את השעון.

כך צריכים אנו לדעת שבאם נלמד איזו סוגיא וישארו בידינו מספר מילים מיותרות וכל שכן משפטים מיותרים הרי זהו סימן שלא הבנו נכון. על אחת כמה וכמה אם נשארות לנו פרשות שלמות בתנ”ך, משפטים וקטעים שלמים בדברי חז”ל ועוד שנראים כמיותרים ואין לנו בהם צורך כנראה שלא הבנו נכון את דברי התורה הקדושה ולא הרכבנו נכון את “תמונת הפאזל” ולכן נשארו בידינו “חלקים מיותרים”.

 

וכידוע הקב”ה ברא עולם ונתן לנו אפשרות בחירה שנוכל לבחור בטוב או חלילה ברע ואף בהבנת התורה ישנה וחייבת להיות בחירה כאמור “צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם” וממילא בכל ראיה או הוכחה נוכל למצוא “סדקים” אם נרצה שנשתמש בהם ל”פתח מילוט” וזאת כמובן על מנת שתישאר בחירה מושלמת שאם לא כן הרי נשללה הבחירה והרוצה להכחיש לא יוכל להכחיש הראיות. והעיצה היעוצה לכל דורש אמת היא, להניח את כל נגיעות הכבוד המדומה, המעמד הממון, הנוחיות וכו’ ולהסתכל בציטוטים שאביא בקונטרס בעין אמת וכך יוכל בעזרת ה’ יתברך למצוא את דרכו וללכת לבטח ולהגיע למחוז חפצו.

דרך צלחה!

 

השאלות המובאות בתחילת הקונטרס נשלחו אלי על מנת שאענה עליהן תשובה לשואל האלמוני. התשובה שהשבתי נכתבה בס”ד בהמשכים ומצאתי את עצמי שולח לו מידי שבוע לערך מספר דפים עד שהתקבצו כל אותם דפים ונתבקשתי לחברם לקונטרס שיענה תשובה גם לאלו ששאלות אלו מציקות להם ואינם מעיזים לשאול. ועל כגון זה כתב רבי נחמן “כי מכל מחלוקת נעשה ספר, בחינת שאלות ותשובות. כי המחלוקת היא שאלה וקושיא, שמקשין ושואלין עליו, והוא שב בתשובה, ועל ידי זה הוא משיב ומתרץ השאלה, ונעשה מזה בחינת ספר שאלות ותשובות, כי על ידי התשובה, על ידי זה נתחדשים אצלו כמה ספרים. כי יש כמה ספרים עכשיו וגם עתידים להיות עוד כמה ספרים, וכולם צריכים להעולם…

ועל כן, על ידי המחלוקת נעשה ספר וזה בחינת ‘וספר כתב איש ריבי’ שעל ידי ריב ומחלוקת נעשה ספר” (ליקוטי מוהר”ן מאמר ס”א). וכאן ראינו ממש איך נתקימו הדברים כפשוטם שעל ידי השאלות ששאל השואל והתשובות שעליהן נעשה עוד ספר. וכאן אודה בראש ובראשונה לבורא עולם שריחם עלי כל כך וקיים בי הפסוק “מקימי מעפר דל מאשפות ירים אביון להושיבי עם נדיבים עם נדיבי עמו” שקרבני לצדיק האמת ולאנשיו. וכמובן תודה לשואל האלמוני שבזכותו יצא לאור הקונטרס. ותודה מיוחדת לאשתי נוות ביתי העוזרת ותומכת בי לאורך כל הדרך מרת יהודית תחי’ אשר שלי ושלכם שלה הוא. ותודה לכולל “כף החסד” –ברסלב בראש-העין בו אני חוסה ולמנהלו המסור והיקר ר’ חנוך מרום הי”ו וכמובן לכל תלמידי וידידי היקרים שעודדוני להוציא קונטרס זה לאור.

יהי רצון שזכות רבנו הקדוש תעמוד לכולם להתברך בכל מילי דמיטב ובכל הישועות ברוחניות ובגשמיות ויזכו לקבל פני משיח צדקנו מתוך בריות גופא ונהורא מעליא אמן ואמן.

בהערכה והוקרה רבה
אהרן ישכיל