נעשה ונשמע

0
543

ליקוטי מוהר”ן – מהדורא קמא סימן י”ט

לְּשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ, שֶׁהוּא בְּחִינַת תִּיקּוּן הַבְּרִית הַבָּא מִלְּמַעְלָה, הוּא עֲדַיִן חֲסַר תִּיקּוּן, וְעִקַּר תִּיקּוּנוֹ לְמַטָּה בְּזֶה הָעוֹלָם עַל יְדֵי שֶׁאָנוּ מַעֲלִין הַטּוֹב שֶׁבַּתַּרְגּוּם וּמַשְׁלִימִין אֶת הַלְּשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ, כִּי עִקַּר הַתִּקּוּן שֶׁל כָּל הַדְּבָרִים נִשְׁלָם לְמַטָּה בְּזֶה הָעוֹלָם דַּיְקָא, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת שְׁלֵמוּת לְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ עַל יְדֵי תַּרְגּוּם, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁהַלְּשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ בָּא מִלְּמַעְלָה, אַף עַל פִּי כֵן אֵין לוֹ שְׁלֵמוּת כִּי אִם עַל יְדֵי לְשׁוֹן תַּרְגּוּם.

לשון תרגום משלימה את לשון הקודש שהיא התורה. בפשטות, משום שהלשון הארמית היתה שפת העם המדוברת.  והעיקר הוא לתרגם את דברי התורה שהיא בחינת ‘לשון הקודש’ לשפה הארמית המדוברת-‘לשון תרגום’, שעל ידי זה נשלמת ‘לשון הקודש’-התורה.

ועומק הענין מדוע קורא רבנו ללשון הארמית לשון תרגום דוקא, משום שהעיקר הוא לתרגם את ‘לשון הקודש’ שהיא התורה הק’ ובפרט תורתו של רבנו לשפת המעשה בחיי היום יום. דהיינו, שידע האדם איך להתנהג בכל המצבים העוברים עליו, במצבי העליות והירידות, בגילויים ובהסתרות וכו’.

שזו גם גודל מעלת הלימוד בספרי ר’ נתן דוקא, כדברי ר’ אברהם ב”ר נחמן בשם אביו, שצריכים היום לעסוק יותר ב“ליקוטי הלכות” מספרי רבנו בעצמו. והטעם כאמור משום שספרי ר’ נתן משלימים את ספרי רבנו, ומלמדים אותנו מה היא כוונת רבנו לעובדא ולמעשה, ובפרט הספר “עלים לתרופה” בו לא רק שרואים מה היא כוונת רבנו בספריו, אלא אף איך ליישם ולחיות על פי דעת רבנו.

וזה גם גודל העניין ללכת עם תורה תקופה מסוימת כמובא בשיחות הר”ן (סימן רצ”ז) וזו לשונו: דיבר עימנו כמה פעמים, שרצונו חזק מאוד שנלך עם התורות שגילה. דהיינו, לילך תחילה איזה זמן עם תורה פלונית בערך ב’ או ג’ חדשים, דהיינו שיהיו כל עבודתו והילוכו ביראת ה’ על פי הנאמר באותה התורה, וכל תפילתו ושיחתו יהיה לזכות להגיע למה שנאמר באותה התורה, וכן יתנהג איזה זמן. ואחר כך ילך איזה זמן עם תורה אחרת, וכן אחר כך, עד שיגמור לילך עם כל התורות. ודיבר כמה פעמים מזה. אשרי מי שיאחז בזה.

רבנו סיים במילים “אשרי מי שיאחז בזה” שזהו גם פירוש הפסוק: “אַשְׁרֵי תְמִימֵי דָרֶךְ הַהֹלְכִים בְּתוֹרַת ה'” (תהילים קי”ט, א’).

המילה ‘אַשְׁרֵי’ כוללת שלשה פירושים.

  • מלשון הסתכלות (כמובא בליקו”מ מאמר א’ – “אַשְׁרֵי תְמִימֵי דָרֶךְ”. אַשְׁרֵי לְשׁוֹן הִסְתַּכְּלוּת.)
  • מלשון אושר. שהופך האדם להיות שמח ומאושר.
  • מלשון אישור. שהאדם בטוח בצדקת דרכו, היפך האדם המעורער המסופק בדרכו.

ואם כן, ללכת עם תורה הוא ‘לתת יד’ לתורה ולקחת אותה איתי לכל מקום שאני הולך, בבית ומחוצה לו, בעליות ובירידות וכו’, ולהסתכל מבעד ‘למשקפי’ אותה תורה על כל המאורעות הקורים לי בפרט ולעולם בכלל, ולתרגם אותם על פי אותה תורה.

ולכן קורא רבנו ללשון הארמית לשון תרגום דוקא, משום שהשלמת ‘לשון הקודש’ שהיא תורתו של רבנו נעשת על ידי שאנחנו מתרגמים אותה לשפת המעשה בחיי היום יום.

והעושה זאת ומסתכל ‘דרך משקפי’ התורה, הופך למאושר וגם בטוח הוא בצדקת דרכו.  וזהו: “אַשְׁרֵי תְמִימֵי דָרֶךְ הַהֹלְכִים בְּתוֹרַת ה'”.

אשרי מי שיאחז בזה, במלוא מובן המילה – בשלוש פירושיה.

השאירו תגובה

תגובות

השאר תגובה

Please enter your comment!
Please enter your name here

*