מעשה מאבידת בת מלך – חלק 3

0
508

וראה שם מעדנים ומאכלים טובים, ועמד ואכל והלך ושכב בזוית לראות מה נעשה שם, וראה שהמלך ציוה להביא המלכה…

וסיפר לה, שאביה מצטער מאוד ושהוא מבקשה כמה שנים. ושאל אותה:

איך אני יכול להוציא אותך? ואמרה לו שאי אפשר לך להוציא אותי כי אם כשתהיה בוחר לך מקום ותהיה יושב שם שנה אחת, וכל השנה תתגעגע אחרי להוציא אותי, ובכל זמן שיהיה לך פנאי, תהיה רק מתגעגע ומבקש ומצפה להוציא אותי…

השני למלכות נכנס ל”מבצר הלא טוב” ששם היה הכל מסודר מתוקן נאה ואין שם עיכובים, וראה שם מעדנים ומאכלים טובים, אכל מהם והרשה לעצמו לשכב בקרן זווית.

 וכאן נשאלת השאלה, אחרי שנים של חיפושים מייגעים במדבריות בשדות וביערות במשך כמה שנים, סוף סוף מצא השני למלכות את בת המלך האבודה, איך זה שלפתע המאכלים והמעדנים מעסיקים אותו במקום לעסוק באיך להוציא את בת המלך משם, ושוכב הוא במנוחה בקרן זווית , משל בא הוא לחזות באיזו הצגה?!

התשובה לתמיהה זו היא, שזהו “מבצר הלא טוב” שיצרה עבורנו “תרבות המערב” “מבצר” של נוחות, פינוקים, ותאוות, שנוכל להשיג את כל מבוקשנו במהירות המקסימאלית וללא עיכובים.

 וכך, כאשר לב האדם עסוק בעצמו ולספק את תאוותיו הרגעיות, ממילא גלות השכינה וחסרונו של הקב”ה לאט לאט מפסיקים לעניין אותו, ו”מבצר הלא טוב” גרם לשני למלכות ל”התקרר” בלהיטותו בחיפוש בת המלך.

והפיתרון למצב זה עונה לו בת המלך,שתהיה בוחר לך מקום ותהיה יושב שם שנה אחת, וכל השנה תתגעגע אחרי להוציא אותי“.

ועל זאת כתב רבי נתן: וְעַל – כֵּן נִקְרָא ‘בֵּית הַמִּדְרָשׁ’, בְּחִינַת ‘דִּרְשׁוּ ה’ וְעֻזּוֹ’, כִּי צְרִיכִין לְבַקֵּשׁ וְלִדְרשׁ ה’ מְאֹד, דְּהַיְנוּ לְחַפֵּשׂ וּלְבַקֵּשׁ אֶת הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה בִּבְחִינַת, “אִם יֵשׁ עֹשֵׂה מִשְׁפָּט מְבַקֵּשׁ אֱמוּנָה וְאֶסְלַח לָהּ” וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב, שֶׁצְּרִיכִין לְחַפֵּשׂ וּלְבַקֵּשׁ אֶת עַצְמוֹ מְאֹד אֵיךְ אוֹחֲזִין בָּאֱמוּנָה, וְהָעִקָּר עַל – יְדֵי שֶׁמְּחַפְּשִׂין וְדוֹרְשִׁין וּמְבַקְּשִׁין בֶּאֱמֶת לִמְצֹא אֶת הַצַּדִּיקֵי אֱמֶת שֶׁיֵּשׁ לָהֶם בְּחִינַת רוּחַ הַקֹּדֶשׁ רוּחַ נְבוּאָה שֶׁעַל יָדָם עִקַּר הַמְשָׁכַת הַתּוֹרָה בְּכָל דּוֹר, שֶׁעַל – יְדֵי זֶה עִקַּר בֵּרוּר אֱמוּנַת חִדּוּשׁ הָעוֹלָם, שֶׁהוּא הָעִקָּר. וְעַל – כֵּן נִקְרָא ‘בֵּית הַמִּדְרָשׁ’, לְשׁוֹן דּוֹרֵשׁ וּמְבַקֵּשׁ. (ליקוטי הלכות – הלכות בית הכנסת הלכה ו)

בתוך כך ראה שבא עוד רוח אחד. וכעס עליו הממונה הנ”ל: מדוע נתאחרת לבוא? הלא גזרתי, שיבואו כל הרוחות, ולמה לא באת עימהם?  השיב לו, שנתעכבתי מחמת שהייתי צריך לשאת בת מלכה אל הר של זהב ומבצר של מרגליות. ושמח מאוד…  וגזר על הרוח הנ”ל, שיוליך אותו לשם. ובא הרוח סערה ונשא אותו לשם.

ה“רוח סערה” מסמלת את היצר הרע וחיילותיו, רוח הטומאה, כמובא בליקו”מ:   “וְהוּא בְּחִינַת רוּחַ הַטֻּמְאָה, בְּחִינַת רוּחַ סְעָרָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב הֵן עֵשָׂו אָחִי אִישׁ שָׂעִיר” (סימן ח’).

 ודווקא אותה רוח סערה שלקחה את בת המלך להר של זהב ומבצר של מרגליות וגרמה לה ללכת לאיבוד, היא גם זו שלקחה את השני למלכות לשם שיוציא את בת המלך משם.

כי באמת, אותו יצר הרע המרחיק את האדם מהשי”ת, הוא גם זה שמקרבו אליו בעצם רדיפתו כשרודף את האדם כמובא בליקו”מ:”וְזֶה בְּחִינַת “וּפַרְעֹה הִקְרִיב” ‘שֶׁהִקְרִיב אֶת יִשְׂרָאֵל לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם’, שֶׁעַל – יְדֵי רְדִיפָתוֹ אוֹתָם נִתְקָרְבוּ יוֹתֵר לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ”.  (ח”ב סימן י”ג)

ועל זאת כתב ר’ נתן:” זֶה בְּחִינַת וּפַרְעֹה הִקְרִיב, שֶׁהִקְרִיב אֶת יִשְׂרָאֵל לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם, כִּי מִי שֶׁחָס עַל חַיָּיו הָאֲמִתִּיִּים הַנִּצְחִיִּים כָּל מַה שֶּׁרוֹאֶה שֶׁהַסִּטְרָא אָחֳרָא, שֶׁהֵם בְּחִינַת הֵיכְלֵי הַתְּמוּרוֹת, מִתְגַּבְּרִים וּמִשְׁתַּטְּחִים וּמִתְפַּשְּׁטִים יוֹתֵר וְיוֹתֵר, כְּמוֹ כֵן הוּא מִתְגַּבֵּר וּמִתְאַמֵּץ וּמִזְדָּרֵז יוֹתֵר לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מֵחֲמַת שֶׁרוֹאֶה שֶׁרוֹצִים, חַס וְשָׁלוֹם, לִדְחוֹתוֹ לְגַמְרֵי, חַס וְשָׁלוֹם, וְזֶה בְּחִינַת הִתְרַחֲקוּת תַּכְלִית הִתְקָרְבוּת, יְרִידָה תַּכְלִית הָעֲלִיָּה…

וְזֶה, “וְהוּא יֹשֵׁב פֶּתַח הָאֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹם”. יְשִׁיבָה לְשׁוֹן עַכָּבָה זְמַן רַב, כְּמוֹ, “וַתֵּשְׁבוּ בְקָדֵשׁ יָמִים רַבִּים”, הַיְנוּ שֶׁזָּכָה לָזֶה שֶׁיִּתְגַּלֶּה אֵלָיו ה’ עַל – יְדֵי שֶׁיָּשַׁב וְנִתְעַכֵּב יָמִים רַבִּים אֵצֶל פֶּתַח הָאֹהֶל, שֶׁהוּא פֶּתַח הַקְּדֻשָּׁה.., אֲבָל הוּא יָשַׁב וְנִתְעַכֵּב פֶּתַח הָאֹהֶל. ‘כְּחֹם הַיּוֹם’ זֶה בְּחִינַת הִתְגַּבְּרוּת חֲמִימוּת הַיֵּצֶר הָרָע, שֶׁעַל זֶה נֶאֱמַר, “אֵיכָה תִרְעֶה אֵיכָה תַּרְבִּיץ בַּצָּהֳרָיִם”…

אֲבָל מִי שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה לְהַטְעוֹת אֶת עַצְמוֹ וְחוֹשֵׁב עַל תַּכְלִיתוֹ הַנִּצְחִי בֶּאֱמֶת אֵינוֹ שָׁב לְאָחוֹר בְּשׁוּם אֹפֶן בָּעוֹלָם יִהְיֶה אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה… אֵינוֹ מַנִּיחַ אֶת מְקוֹמוֹ וְיוֹשֵׁב וּמִתְעַכֵּב אֵצֶל הַפֶּתַח הָאֹהֶל שֶׁל הַצַּדִּיקִים וְהַכְּשֵׁרִים עַד שֶׁיְּרֻחַם מִן הַשָּׁמַיִם, בִּבְחִינַת וְהוּא יֹשֵׁב פֶּתַח הָאֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹם.

(ליקוטי הלכות ה’ אישות ה”ד)

השאירו תגובה

תגובות

השאר תגובה

Please enter your comment!
Please enter your name here

*