מעשה ג’ מעשה מחיגר

0
538

מעשה בחכם אחד, קודם מותו קרא את בניו ומשפחתו וציוה אותם להשקות אילנות. גם יש לכם רשות לעסוק בשאר פרנסות, אבל בזה תשתדלו להשקות אילנות. אחר כך נפטר החכם והניח בנים, והיה לו בן אחד שלא היה יכול לילך, והיה יכול לעמוד, רק שלא היה יכול לילך, והיו אחיו נותנים לו סיפוק דיי פרנסתו, והיו מספיקים אותו כל כך עד שנשאר לו.

כותרת המעשה שלנו הינה: “מעשה מחיגר“. חיגר הינו אדם נכה רגלים, כלומר יש לו אמנם רגלים שלמות אך חסרה בהן חיות, ולכן רגליו אינן מתפקדות ואינו מסוגל להלך.

העולם הזה בכלליותו מכונה “רגלים” כמו שנאמר: “כֹּה אָמַר ה’ הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי וְהָאָרֶץ הֲדֹם רַגְלָי.”  [ישעיה ס”ו, א’]

וכן עיקר מעלת האדם על פני המלאכים, שלאדם יש רגלים בהן יכול הוא להלך ולעלות מדרגא לדרגא ולכן נקרא האדם “מהלך”, מה שאין  כן למלאכים אין רגלים, והם תמיד נמצאים במדרגה אחת הקבועה להם מראש, ולכן נקראים הם “עומדים”.

כמו שנאמר: “וְנָתַתִּי לְךָ מַהְלְכִים בֵּין הָעֹמְדִים הָאֵלֶּה.” [זכריה ג’, ז’]

ואם כן דוקא בעולם הזה בעולם התחתון, יכול האדם ללכת ולעלות מדרגא לדרגא. ואף רגלי האדם נמצאות בחלק התחתון של קומת גוף האדם.

נמצא שבמדרגות התחתונות דוקא, שהן כל הירידות והנפילות של כל אחד ואחד, דוקא אז מתאפשר לאדם לעלות וללכת מדרגא לדרגא.

אך כאשר חסרה חיות ברגלי האדם, אזי רגליו משותקות ואינו מסוגל להלך בהן, ואין ברגליו כל תועלת. ועיקר החיות היא החכמה והשכל, כמו שנאמר: “הַחָכְמָה תְּחַיֶּה בְעָלֶיהָ.” [קהלת ז’, י”ב]

אם כן מה שחסר לעולם “החיגר” ולאדם “החיגר”, היא אותה חיות שהיא החכמה והשכל, שצריך להמשיכה למדרגות התחתונות, שהן הירידות והנפילות.

מעשה בחכם אחד, קודם מותו קרא את בניו ומשפחתו וציוה אותם להשקות אילנות. גם יש לכם רשות לעסוק בשאר פרנסות, אבל בזה תשתדלו להשקות אילנות. אחר כך נפטר החכם והניח בנים, והיה לו בן אחד שלא היה יכול לילך, והיה יכול לעמוד, רק שלא היה יכול לילך, והיו אחיו נותנים לו סיפוק דיי פרנסתו, והיו מספיקים אותו כל כך עד שנשאר לו.

וציוה אותם להשקות אילנות- האדם כידוע נמשל לאילן כמו שנאמר: “כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה” [דברים כ’, י”ט].

והאילן מורכב משלשה חלקים: א.שורשי האילן. ב. גוף (גזע) האילן. ג. ענפי האילן.      ובאמת, החלק העיקרי של האילן הם השורשים, שבהם תלויה חיות האילן ומהם שותה וגדל האילן, וכאשר משקים את האילן, משקים את שורשיו ולא את ענפיו או את גזעו.

החכם מצווה על בניו “להשקות אילנות”, כלומר שיכניסו בבני האדם שנמשלו לאילנות חכמה ודעת, שהרי המים נמשלו לדעת, כמו שנאמר:  “כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה’ כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים”. [ישעיה י”א, ט’]

ועם “מי הדעת” צריך להשקות את “שורשי האילנות”, שהם כנגד “רגלי האדם”, המסמלים את העולם הזה והמדרגות הנמוכות, הירידות, והמצבים הקשים והחשוכים העוברים על כל אחד ואחד.

שבמצבים אלו בדרך כלל האדם אובד עצות, והעיקר לתת לו עצות איך להתנהג בעולם הזה ובמצבים קשים אלו.   ואף העצות נמשלו למים כמו שנאמר: “מַיִם עֲמֻקִּים עֵצָה בְלֶב אִישׁ”. [משלי כ’, ה’]

וכאשר מכניסים חכמה ושכל ועצות טובות ל”רגלי האדם”, אז “רגליו” מקבלות חיות וכוח, ויכול הוא להלך מדרגא לדרגא ולגדול יותר ויותר.

ולכן המשיח נקרא על שם הרגלים כמו שנאמר: “מַה נָּאווּ עַל הֶהָרִים רַגְלֵי מְבַשֵּׂר מַשְׁמִיעַ שָׁלוֹם מְבַשֵּׂר טוֹב מַשְׁמִיעַ יְשׁוּעָה“. [ישעיה נ”ב, ז’]

 היות והמשיח יתקן את “מדרגת הרגלים”, ויכניס שם דעת הנקראת “מעייני הישועה”.

השאירו תגובה

תגובות

השאר תגובה

Please enter your comment!
Please enter your name here

*