מעשה ג’ מעשה מחיגר – חלק 2

0
479

ושמע שהשמש עם הירח מדברים, והיה השמש קובל לפני הירח באשר שיש אילן שיש לו ענפים רבים, ופריו ועליו וכל ענף וענף ופרי ועלה יש לו סגולה מיוחדת…

‘האילן’ המכונה ‘עץ החיים’ מסמל את התאחדות הקב”ה בעמו ישראל, שהרי ‘אילן’ בגימטריא צ”א כמספר: שֵׁם יהו”ה – הקב”ה. וְשֵׁם אדנ”י – השכינה – כלליות נשמות ישראל.

וכן עם ישראל נמשלו לאילן, כמו שכתוב: “כִּי כִימֵי הָעֵץ יְמֵי עַמִּי” [ישעיה ס”ה, כ”ב]

‘ופריו ועליו וכל ענף וענף ופרי ועלה יש לו סגולה מיוחדת’: ובאמת, הקשר המיוחד בין הקב”ה לעם ישראל הנקראים ‘עם סגולה’ – “וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים”. [שמות י”ט, ה’] הינו קשר סְגוּלִי שאינו ניתן לתפיסת השכל האנושי, כמאמר רבנו בספרו “לקוטי מוהר”ן” סימן כ”א וזו לשונו:

“כִּי אֲנַחְנוּ נִקְרָאִים ‘עַם סְגֻלָּה’, כְּמוֹ סְגֻלָּה שֶׁעוֹשִׂין לִרְפוּאָה; אַף – עַל – פִּי שֶׁאֵין הַטֶּבַע מְחַיֵּב שֶׁיִּהְיֶה זֶה לִרְפוּאָה, אַף – עַל – פִּי – כֵן הַדָּבָר הַזֶּה מְסֻגָּל לִרְפוּאָה, וְזֶה לְמַעְלָה מֵהַטֶּבַע, שֶׁאֵין הַשֵֹּכֶל הָאֱנוֹשִׁי מֵבִין זֶה.

כְּמוֹ – כֵן אֲנַחְנוּ לָקַח אוֹתָנוּ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְעַם סְגֻלָּתוֹ, אַף – עַל – פִּי שֶׁאֵין הַשֵֹּכֶל הָאֱנוֹשִׁי מֵבִין אֶת כָּל זֶה, אֵיךְ לָקַח עַם מִתּוֹךְ עַמִּים, כְּמוֹ בִּשְׁעַת קְרִיעַת יַם – סוּף, שֶׁקִּטְרֵג מִדַּת – הַדִּין: הַלָּלוּ עוֹבְדֵי עַכּוּ”ם וְכוּ’, אַף – עַל – פִּי – כֵן הַקָּדוֹשׁ – בָּרוּךְ – הוּא לָקַח אוֹתָנוּ לְעַם קָדוֹשׁ. נִמְצָא שֶׁזֶּה הַדָּבָר כְּמוֹ סְגֻלָּה, שֶׁהוּא לְמַעְלָה מֵהַטֶּבַע, לְמַעְלָה מִשֵֹּכֶל אֱנוֹשִׁי…”

אם כן, הקשר בין עם ישראל לקב”ה שאותו מסמל ‘האילן’, הינו קשר שלא ניתן להבינו בשום אופן בשכל האנושי המוגבל.

 ושמע שהשמש עם הירח מדברים, והיה השמש קובל לפני הירח באשר שיש אילן שיש לו ענפים רבים, ופריו ועליו וכל ענף וענף ופרי ועלה יש לו סגולה מיוחדת… וזה האילן היו צריכין להשקותו, ואם היו משקין אותו היה מסוגל מאוד, ולא די שאין אני משקה אותו, אלא שעל ידי שאני מזריח עליו אני מייבש אותו.

‘האילן’ מסמל את קשר האהבה הקדושה בין הקב”ה לעמו ישראל, הנמצא בפנימיות ‘נקודת הלב’ של כל יהודי ויהודי, וכן כביכול בפנימיות ‘נקודת הלב’ של קב”ה. ואותו קשר הוא קשר סגולי, שהוא מעל הטבע ומעל תפיסת השכל האנושי.

‘השמש’ מסמל גם את תפיסת השכל האנושי הנקראת ‘לוגיקה’, קובל בפני ‘הלבנה’ המסמלת את הרגשת הלב – האמונה, ואומר: ‘לא די שאין אני משקה אותו, אלא שעל ידי שאני מזריח עליו אני מייבש אותו’.

 כלומר במקום ‘להשקות את האילן’ עם ‘מימי הדעת’ ולחזק את הקשר הסגולי, אני מזריח עליו ומייבש אותו, בזה שמתעקש האדם להבין בשכלו האנושי המוגבל והמצומצם, ועובר הוא גם על האיסור שאסרו חז”ל ואמרו: “במופלא ממך אל תדרוש ובמכוסה ממך אל תחקור. במה שהורשית התבונן, אין לך עסק בנסתרות.” [מסכת חגיגה דף יג.]

ועל זאת כתב רבי נתן וזו לשונו: “וְזֶה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ ז”ל עַל פָּסוּק, ‘עַל מָה אָבְדָה הָאָרֶץ’. דָּבָר זֶה נִשְׁאַל לַחֲכָמִים וְלַנְּבִיאִים וְלֹא פֵּרְשׁוּהוּ, עַד שֶׁפֵּרְשׁוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּעַצְמוֹ, וּמַסְקוּ שֶׁעִקַּר הַחֻרְבָּן עַל שֶׁלֹּא בֵּרְכוּ בַּתּוֹרָה תְּחִלָּה, כִּי עִקַּר הַקִּלְקוּל שֶׁלָּהֶם הָיָה שֶׁנָּפְלוּ בְּדַעְתָּם כָּל כָּךְ עַד שֶׁנִּכְנְסוּ לַחֲקִירוֹת שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהַשִּיג עַד שֶׁלֹּא יָדְעוּ לְהַבְחִין בֵּין קְדֻשַּׁת יִשְׂרָאֵל לְזֻהֲמַת הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים, עַד שֶׁלֹּא בֵּרְכוּ בַּתּוֹרָה תְּחִלָּה שֶׁהוּא ‘אֲשֶׁר בָּחַר בָּנוּ מִכָּל הָעַמִּים’, כִּי לֹא הֶאֱמִינוּ בָּזֶה מֵחֲמַת שֶׁיָּדְעוּ בְּעַצְמָן עֹצֶם קִלְקוּלָם, עַל – כֵּן אָמְרוּ ‘נִהְיֶה כַּגּוֹיִם’, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב, ‘וַאֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם נִהְיֶה כַּגּוֹיִם’.

וּבֶאֱמֶת זֶה הַפְּגָם גָּדוֹל מִכָּל הַפְּגָמִים, כִּי זֶה עִקַּר פְּגַם הָאֱמוּנָה שֶׁרוֹצֶה לְהָבִין וּלְהַשִּיג דַּרְכֵי ה’, וְכָל זֶה מֵחֲמַת שֶׁהָיוּ מְרַחֲקִים עַצְמָן מְאֹד מִצַּדִּיקֵי אֱמֶת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: ‘וַיִּהְיוּ מַלְעִיבִים בְּמַלְאֲכֵי אֱלֹקִים וּמְתַעְתְּעִים בִּנְבִיאָיו’, וְלֹא בִּטְּלוּ דַּעְתָּן אֲלֵיהֶם שֶׁהֵם בְּחִינַת ‘מֹשֶׁה’ שֶׁהֵם מַעֲלִין מִשְּׁמָד לְרָצוֹן וּמַבְדִּילִין בֵּין קֹדֶשׁ לְחֹל בֵּין יִשְׂרָאֵל לָעַמִּים וְיוֹדְעִים לִמְצֹא הַנְּקֻדָּה טוֹבָה בְּכָל אֶחָד מִיִּשְֹרָאֵל אֲפִלּוּ אִם נָפַל כְּמוֹ שֶׁנָּפַל רַחֲמָנָא לִצְלַן.

[ליקוטי הלכות או”ח – הלכות ברכת השחר הלכה ה’]

 

השאירו תגובה

תגובות

השאר תגובה

Please enter your comment!
Please enter your name here

*