כשמדברים על התורה שבעל פה

0
449

ליקוטי מוהר”ן – מהדורא קמא סימן ר”ז

כִּי כְּשֶׁמְּדַבְּרִים עַל תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, אוֹ כְּשֶׁמְּדַבְּרִים עַל הַצַּדִּיק הַדּוֹר בְּעַצְמוֹ, הוּא דָּבָר אֶחָד מַמָּשׁ, כִּי עִקַּר תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה הוּא תָּלוּי בְּצַדִּיק הַדּוֹר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (זֹהַר וַיֵּצֵא קנג:): ‘שְׁכִינְתָּא בֵּין תְּרֵין צַדִּיקַיָּא יָתֵבָא’, שֶׁהוּא הַתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה.

מפני מה עיקר התורה שבעל פה תלויה בצדיק הדור?

מבאר זאת רבי נתן בליקוטי הלכות (הלכות סוכה הלכה ז’ סעיף ד’). שישנה תורה שבכתב ותורה שבעל פה, התורה שבכתב היא בחינת החלק הנגלה של התורה, שהרי דבר הניתן להיכתב הוא נגלה, וחלק הנגלה שבתורה הוא בחינת קיום ושמירת התורה והמצוות. והחלק השני של התורה היא התורה שבעל פה שהיא בחינת החלק הנסתר שבתורה, והוא בחינת סוד שמגלים מפה לאוזן  והוא בחינת התשובה.

ובאמת התשובה היא למעלה מהתורה, שהרי אם עבר ח”ו האדם על תורה, אזי התורה מחייבת את עונשו המגיע לו על פי דיני התורה, אך ע”י תשובה יכול הוא גם להינצל מהעונש וגם שיתהפכו עוונותיו לזכויות.

ואת חלק הנסתר שבתורה שהוא סוד התשובה כמובן שלא יכול האדם ללמוד בעצמו מהתורה ולכן צריך הוא ללמוד זאת מצדיק הדור, שרק לו גילה הקב”ה את סודו כמו שכתוב: “סוֹד ה’ לִירֵאָיו” ונאמר: “כִּי לֹא יַעֲשֶׂה ה’ דָּבָר כִּי אִם גָּלָה סוֹדוֹ אֶל עֲבָדָיו הַנְּבִיאִים”.

ועיקר הסוד שמגלה הקב”ה לצדיקי הדור הוא, איך להדריך את עם ישראל אחרי שחטאו, שאז רואים הם בתורה שהקב”ה לכאורה רוצה לרחקם, וגם מסתיר פניו מהם, לכן באים ומגלים להם צדיקי הדור את חלק הנסתר שבתורה, שבאמת לאמיתה הקב”ה חפץ לקרבם אליו ולא לרחקם חלילה.

כלשון רבי נתן: אֲבָל בֶּאֱמֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ חָפֵץ חֶסֶד הוּא. וּבֶאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ הוּא צוֹפֶה לָרָשָׁע וְחָפֵץ לְהִצָּדְקוֹ, עַל כֵּן גִּלָּה לַצַּדִּיקִים בְּעַל פֶּה דַּרְכֵי הַתְּשׁוּבָה לְהוֹרוֹת אֶת בְּנֵי יִשְרָאֵל אֵיךְ לְהִתְנַהֵג בְּתֹקֶף הַהַסְתָּרָה בְּאֹפֶן שֶׁיַּחְזְרוּ וְיִתְקָרְבוּ לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם.

וְזֶה עִקַּר בְּחִינַת תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה שֶׁנִּמְסְרָה לְצַדִּיקֵי הַדּוֹר הָאֲמִתִּיִּים, כִּי זֶה הַדָּבָר מִשְׁתַּנֶּה בְּכָל דּוֹר בְּכָל אָדָם וּבְכָל זְמַן, כִּי לֹא כָּל אַפִּין שָׁוִין, כִּי כָּל אֶחָד כְּפִי נִשְׁמָתוֹ וּכְפִי קִלְקוּלוֹ וּכְפִי מַהוּתוֹ כֵּן צְרִיכִין לִנְהֹג אוֹתוֹ בִּדְרָכִים וְעֵצוֹת יְשָׁרוֹת בְּאֹפֶן שֶׁיָּשׁוּב אֶל ה’ וִירַחֲמֵהוּ.

ולכן את החלק הזה של התורה מסביר רבי נתן לא ניתן לכתוב אותו, ובהכרח שיהיה מועבר בעל פה, משום שתורה זו המורה דרך תשובה לחוטאים משתנת בכל דור ודור ובכל אדם ואדם, ולפעמים גם באדם אחד העובר שינוים ומצבים שונים, צריך להדריכו בצורה שונה בכל פעם לפי המקום הזמן והמצב.

וכן מספרים חז”ל בגמרא (ברכות דף י’.) שכאשר חזקיהו המלך חלה, נכנס ישעיהו הנביא לבקרו, ומסר לו את הנבואה שקיבל מהקב”ה עבורו ואמר: “כֹּה אָמַר ה’ צְבָאוֹת, צַו לְבֵיתֶךָ, כִּי מֵת אַתָּה, וְלֹא תִחְיֶה”. ופירשו בגמרא, “מֵת אַתָּה” – בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְ”לֹא תִחְיֶה” – לָעוֹלָם הַבָּא.

וזאת משום שלא רצה חזקיהו המלך לעסוק בפריה ורביה שראה ברוח קדשו שעתידים להיוולד לו בנים רשעים. כאשר שמע זאת חזקיהו המלך ביקש לעשות תשובה ולתקן את טעותו, אך ישעיהו הנביא מנע אותו מכך ואמר: “כְּבָר נִגְזְרָה עָלֶיךָ גְּזֵרָה”. ואם כן לא תועיל תשובתך. ענה חזקיהו המלך לישעיהו הנביא: “בֶּן אָמוֹץ, כַּלֵּה נְבוּאָתְךָ וְצֵא! כָּךְ מְקֻבְּלַנִי מִבֵּית אָבִי אַבָּא, אֲפִלּוּ חֶרֶב חַדָּה מֻנַּחַת עַל צַוָּארוֹ שֶׁל אָדָם, אַל יִמְנַע עַצְמוֹ מִן הָרַחֲמִים”.

כלומר, למרות שהנבואה שגילית לי היא אמתית, אך אצלנו במשפחת בית דוד מועברת אמת יותר מבוררת- שאין שום יאוש בעולם.

אם כן התורה שבעל פה באמת היא אותה תורה שלא ניתן כלל לכתוב אותה, משום שהמילים לא יכולות כלל להכיל אותה. לכן נקראת היא ‘תורה שבעל פה’ היות והיא באמת מעל הפה ורק הלב יכול להכיל אותה. והקב”ה מוסר אותה לצדיקי הדור על מנת שידריכו את ישראל ויצילו אותם מהייאוש ויורו להם דרכי התשובה.

השאירו תגובה

תגובות

השאר תגובה

Please enter your comment!
Please enter your name here

*